ביקורת: קרימזון פיק

אתחיל בזה שלא יצא לי לראות את הסרט בקולנוע למרות שמאוד רציתי, אבל משום מה הורידו אותו נורא מהר, כנראה לא הרבה אנשים הלכו לראות או אין לי מושג מה היה שם. אבל התאכזבתי מאוד כי חיכיתי לסרט הזה הרבה זמן, במיוחד בגלל שהבמאי זה גיירמו דל טורו, שעשה הרבה סרטים שאני אוהבת ובעל חזון ייחודי, ובמיוחד "הלבוי", ההמשך שלו, "פסיפיק רים" וכו'. אבל הסיבה היחידה בינינו שציפיתי לסרט הזה זה כי יש לי אובססיה מטורפת לטום הידלסטון, הלוא הוא לוקי האגדי מסרטי ת'ור והנוקמים, כמובן. אני פשוט מאוהבת בו, לא אכחיש. גבר אנגלי, מסוקס, מצחיק, יודע לרקוד כמו שצריך, נאה וחטוב עד כדי כאב. אבל חוץ מהחיצוניות הכובשת שלו, טום הוא גם שחקן מדהים. המשחק בא לו כל כך בטבעיות שלפעמים זה מחרפן אותי. ובסרט הזה הוא לא איכזב, לא חושבת שהוא אי פעם באמת יכול לאכזב אותי. טום הוא שחקן מבריק עם עתיד מאוד מבטיח בתעשייה ההוליוודית.

אז אחרי שראיתי אותו בסרט והתחרפנתי מכמה שהוא שרמנטי ומדהים, אני יכולה לדבר גם על הסרט עצמו - אני יכולה להגיד בפה מלא שאני פשוט לא סובלת את מיה וסיקובסקה. גם בגלל שהיא התנשקה עם טום! אבל לא רק בגלל זה, היא פשוט שחקנית אנמית ומעצבנת. בחיי. לא מספיק שנאלצתי לסבול אותה בתור אליס בארץ הפלאות, גם פה אני צריכה לראות אותה. היא פשוט לא שחקנית טובה ולא מבינה מה מוצאים בה, אבל מילא. ג'סיקה צ'סטיין היא שחקנית מדהימה וסקסית ועוצמתית. באמת, הלוואי שהשחקנית הראשית הייתה כמוה. העלילה נורא מותחת ודרמטית, וחייבת לציין לטובה את הופתעתו של ג'ים ביוור (בובי פאקינג סינגר מהסדרה 'על טבעי') הגדול מהחיים. אחלה שחקן. מצאתי את עצמי נלחצת בחלק מהקטעים המבהילים, ויש שם לא מעט כאלה. הסרט עצמו סרט טוב, והטוויסט קצת צפוי אבל לא לחלוטין, ומצאתי את עצמי נשאבת לתוך הסרט והאפילה שבו. אבל עדיין מרגיש שמשהו חסר, וכנראה שאני לא היחידה שהרגישה ככה, משהו פה לגמרי מפוספס. מה שכן - זה לא סרט כזה גרוע כמו שעשו ממנו, לטעמי. כן, הרגשה של יכל להיות יותר טוב, אבל סך הכל הויזואליות מדהימה, התלבושות יפות, שחקנים משכמם ומעלה (חוץ ממיה, כפי שציינתי), ועלילה מקורית ולא רעה. אני אהבתי. 4 כוכבים.